שאלות ותשובות

לעיתים, בני זוג או משפחות מתקשים להבחין מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית. סימנים נפוצים לכך כוללים תקשורת לקויה, תחושת ריחוק רגשי, מריבות חוזרות ללא פתרון, תחושת חוסר שביעות רצון ממערכת היחסים, או משברים פתאומיים כמו בגידה, אובדן או קושי כלכלי. 
כאשר יש תחושה של חוסר יכולת להתמודד עם האתגרים לבד,
פנייה לטיפול מקצועי יכולה לסייע לחזור למסלול חיובי.

הרבה נשים נתקלות בסיטואציות דומות. את לא לבד.
הסיטואציה שאת מספרת מצביעה על הצורך שלכם בתקשורת ותיאום ציפיות. מצאי הזדמנות לדבר איתו בזמנים טובים שלכם ולא בשעת המשבר, ודברי איתו בשיטת ה"הסנדויץ'": מחמאה-קושי-מחמאה
תני לו מחמאות על מה שהוא כן עושה העצימי אותו ותני לו הרגשה שאת מעריכה אותו,
אח"כ שתפי אותו ברגשותייך, בלי האשמות כלפיו- לי קשה כשאתה מתנהג או עושה כך, אני מרגישה לא נעים כשאתה מעיר לי.
מחמאה-  אני יודעת שאתה לא מתכוון לכך ,אני בטוחה שנצליח ביחד לשנות את הגישה ונקשיב ​זה לזו. אפשר לתת לו לבחור במה הוא כן יכול לעזור בבית.
יועץ זוגי יכול לסייע במקרה הצורך.

התמודדות עם "אין לי מה ללבוש" דורשת הבנה ותקשורת. 
נסה לשוחח עמה באמפתיה כדי להבין את שורש התחושה שלה,
יש כמה אפשרויות:
שינוי סגנון לבוש או צורך בהתחדשות או קושי בסידור הארון.
בהתאם לתחושתה, שבו יחד ונסה לתת מענה לתחושותיה.
בכל אופן, כדאי  להגדיר תקציב קניות מוסכם, ואף להציע פעילויות חלופיות לקניות. 
זכור לחזק את ביטחונה העצמי במחמאות ובמילים טובותץ.
כאשר אשה מרגישה שטוב לה בלב ויש לה בעל שמכיל אותה,
היא תהיה מסופקת ותצטרך פחות את חוויות הקניות.
 

אני מבינה לחלוטין את התחושה והאתגר במצב כזה. 
נסי לשים לב, איך את מקבלת את פניו כשהוא חוזר הביתה?
האם בטענות שהוא איחר ותיכף נותנת לו משימות נוספות, או שאת מסכלת עליו ואומרת לו "איזה כיף שבאת הביתה!" , בטח אתה עייף, בוא נשתה קפה ותספר לי מה עבר עליך. אני בטוחה שבמצב כזה, גם הוא יקשיב לך וירצה לחזור הביתה מוקדם יותר, כי יש לו מקום מבטחים  שהוא רצוי בו.

בנוסף, נסו לשבת יחד ולשתף את הרגשות שלכם , כדאי לקבוע מועדים במשך השבוע שבהם הוא יחזור הביתה יותר מוקדם, ויהיה שותף עם הילדים ולאחר מכן, יהיה לכם גם זמן איכות משותפת.
התייעצות עם יועץ זוגי יכולה גם להוות תמיכה בתהליך החיפוש אחר איזון.

כמובן, זה מובן שישנן תקופות שבהן עומס המטלות משפיע על החשק לאינטימיות. 
נסי לארגן את סדר היום שלך כך שתוכלי לתכנן זמן למנוחה ולהירגעות. חשוב שתשוחחי פתוח עם בן הזוג על התחושות שלך, שידע שזה לא נגדו.
חפשו יחד דרכים שיאפשרו לכם לחוות אינטימיות  משותפת.
יציאה זוגית, אוירה  מיוחדת ומוזיקה  יכולים לעורר את החשק מחדש.

זו שאלה ממש חשובה, ואני שמחה שפנית לקבל עזרה. מאמינה שהמצב לא תמיד היה כ'כ קשה, ובטח כשהתחתנתם היו זמנים טובים יותר.כעת במצב משבר, כל אחד ממכם מגיע עם הפצעים והתסכולים שלו, לכן בתחילה ניתן לכל אחד את המקום לביטוי החרדות והקשיים וגם את חוסר התקווה.
לאחר מכן נזהה דפוסי התנהגות הרסניים כמו ביקורת, האשמות , הימנעות ואדישות. יחד  נחפש דרכים לשנות אותם.
לעיתים, מתחת לכל זה, מסתתר צורך עמוק של  ביטחון,  הכלה והקשבה.
נלמד בקליניקה  ליצור מרחב בטוח לשיח נכון ופתוח.
תקבלו גם  כלים ותרגול  שתקחו איתכם הביתה.
ביחד נלך בדרך לאהבה. 
אני  מאמינה שלא אבדה התקווה.רק אם באמת תרצו לצאת איתי לדרך ולשתף איתי פעולה.

שמירה על זמן זוגי קבוע זה אתגר משמעותי בחיי היומיום  . לפעמים מרב עומס אנחנו שוכחים בשביל מה הגענו לכאן.
אז כמה רעיונות לחיזוק הקשר בתוך השגרה:
1.תכנון זמן זוגי יומי, של  שיחה קצרה ואיכותית. 10 דקות של שיתוף כנה בלי הסחות דעת , עם הקשבה מלאה. רצוי גם עוד דקה אחת בתחילת היום של ברכה ליום מבורך עם חיוך  וגם ללכת לישון עם דקה חיובית כזו.
2.קביעת דייט זוגי של יציאה להליכה/למסעדה/ לטיול /כל מקום שכיף לכם , לא לחסוך בבייביסיטר,  כדאי לתכנן מראש, כך שלא תקבעו משהו אחר לזמן הזה, ושניכם תתכוננו לזמן הזה, בפתק נחמד או במתנה קטנה.
3.להיות גמישים. גם אם קבעתם דייט ובסוף זה נדחה, אז תקבעו מיד זמן אחר, אל תוותרו על זמן איכות! זה שומר על הזוגיות ועל השמחה שלכם!

בזוגיות טובה  צריך שיהיה לכל אחד את המקום שלו ואת ההרגשה שהוא רצוי וחשוב.
לכן  צריך להקשיב ולהראות התעניינות אמיתית , אבל לא  בהכרח חייבים להסכים  .
בשיח פתוח וכנה , תהיה הרגשה טובה גם אם לא מסכימים בכל דבר.

לא בהכרח שהוא שיקר עליך, הוא מתמודד רגשית וכעת זה מתפרץ. 
יתכן ובעלך יגיד "כל החיים הוא ישב ולמד ואף לא לא התייחס לאישיות שלי"
כאשתו, את לא עשית טעות, את עשית בירורים והשתדלות, כעת הקב"ה זימן לך  אתגר להקשיב ולחזק את בעלך. לתת מקום לקשיים שלו. להראות לו שאת סומכת עליו  ולהתעניין  באמת במה שהוא עובר. 
יש להימנע ככל הניתן מביקורת על כך. 
צריך לבדוק האם הוא מראה רצון להשתנות  וזו רק ירידה זמנית ואז יותר קל  להכיל את המצב.
אם הקושי ימשך הרבה זמן והבחור מוריד אותך רוחנית וגם לא מראה רצון להשתנות, יש לשאול שאלת גדול ישראל כיצד להמשיך.
במידת הצורך, מומלץ לפנות לטיפול זוגי.

שמירה על מערכת יחסים בריאה לאורך זמן דורשת השקעה ועבודה משותפת של שני בני הזוג. גם לאחר סיום טיפול זוגי, חשוב להמשיך ליישם את הכלים והמיומנויות שנלמדו בטיפול כמו תקשורת פתוחה וכנה, הקשבה אקטיבית, פתרון קונפליקטים בצורה בונה וביטוי הערכה ותמיכה הדדית. 
חשוב להמשיך לטפח את הקשר הזוגי, להקדיש זמן איכות משותף, לחוות חוויות חדשות יחד ולשמור על אינטימיות רגשית ופיזית.

רינה יקרה,
אני מבינה כמה מתסכל זה יכול להיות להרגיש שאת נושאת ברוב הנטל בבית לבד. התיאור שלך מאוד נוגע ללב, ואני רואה מקרים דומים רבים בקליניקה שלי. במקרים כמו שלך, של מאבק מתמשך על חלוקת התפקידים, אני רואה שאפשר להגיע לשלום והבנה הדדית – זה דורש עבודה משותפת, אבל זה בהחלט אפשרי.
בואי נסתכל על זה דרך סיפור של זוג אחר, דניאל ונועה, שהתמודדו עם אתגר דומה:
התהליך שעברנו איתם כלל מספר שלבים:

1. פריקת תסכולים: יצירת מרחב בטוח לביטוי כעסים ותסכולים.
2. הבנת צרכים: זיהוי הצרכים העמוקים שמאחורי התלונות.
3. מיפוי המצב: יצירת רשימה מפורטת של כל המשימות בבית, כדי להבין מי עושה מה ומה מידת העומס. כאן ניתן לראות את הפערים בין שני בני הזוג
4. משא ומתן ב"שפת צרכים": במקום האשמות, ללמוד לבטא צרכים ("אני זקוקה לעזרה ב...").
5. הסכם חלוקת תפקידים חדש: יצירת הסכם גמיש שכולל הכרה הדדית בתרומה, תקשורת פתוחה ו"זמן זוגי" קבוע לתיאום ציפיות וחוויות.

צריך להבין שהמטרה היא לא "לנצח" בוויכוח, אלא להבין את הצרכים של כל אחד ולמצוא פתרונות משותפים. לכן, המטרה הייתה ליצור תרומה הדדית למערכת היחסים ולמשפחה.

רינה, השלום לא הושג בן רגע, אך ההסכם הציב בסיס איתן. 
זכרי, מאחורי הוויכוחים על המטלות מסתתרים צרכים של הערכה, הכרה ואהבה. 
אני מאמינה שגם את ובעלך יכולים להגיע למקום הזה.
האם את רואה את עצמך מנסה גישה כזו?

שלום יקרה, אני קוראת את דברייך ומבינה את התסכול העמוק והכאב שאת חווה. מה שאת מתארת הוא מצב מורכב וכואב מאוד, ואני מעריכה מאד  את האומץ שלך לשתף אותי בכנות כזו.

הנקודות שהעלית נוגעות בליבת הקשר הזוגי:

• תקשורת לקויה: חוסר שיח, התבצרות שלו בעולם המחשב, והתגובות הקיצוניות (פיצוץ או שתיקה רועמת) – כל אלו מונעים מכם להתקרב ומשאירים אותך בודדה ומתוסכלת.
• נטל לא שוויוני: התחושה שאת נושאת ברוב העול, הן הכלכלי והן התחזוקתי, יוצרת חוסר איזון ושוחקת אותך.
• התנהלות יומיומית בעייתית: דפוסי שינה הפוכים והתנהלות כללית שאינה תואמת את צרכי הבית, משפיעים לרעה על שגרת חייכם ועל מצב רוחך.
• אלימות פיזית (גם אם קלה):  הנקודה הזו מדאיגה במיוחד ומהווה קו אדום מוחלט. אין שום הצדקה לאלימות, והגבולות הפיזיים שלך חייבים להיות מכובדים תמיד. תיאור האלימות כ"צורך בשליטה" מצידו מדגיש את חומרת המצב.
• השערותייך לגבי רקע נוירולוגי/אישיותי: תובנותייך על קבעון, נוקשות או כשלים תפקודיים עשויות להסביר דפוסי התנהגות, אך אינן פוטרות מאחריות לשינוי!
• "תקופות טובות" והשלמה: העובדה שיש רגעים טובים ויכולתך למצוא נקודות זכות, מראה על כוח פנימי. אך ההשלמה לא צריכה לבוא על חשבון הרווחה שלך.

מה ניתן לעשות? הגיע הזמן לשינוי
את נמצאת במצב שמחייב פעולה. הנה כמה דרכים:

1. פנייה לייעוץ זוגי: למרות הקשיים בתקשורת, מטפל זוגי מקצועי יוכל ליצור מרחב בטוח וללמד אתכם כלים לתקשורת אפקטיבית. מוזמנים להגיע אלי לטיפול זוגי, יש לי ניסיון רב במקרים מסוג זה.
2. פנייה לייעוץ פרטני עבורך: אם הוא מסרב, אל תוותרי על עזרה לעצמך. פסיכולוג/ית יוכל/תוכל לתמוך בך, לחזק את גבולותייך ולסייע לך להתמודד. במיוחד לאור האלימות, חשוב שתקבלי תמיכה. מוזמנת לפנות אלי , בתפילה שאהיה לך שליחה טובה.
3. הצבת גבולות ברורים, במיוחד בנושא האלימות: אין מצב בעולם שהוא ירים עליך יד, הבהירי לו חד משמעית שאין מקום לאלימות כלל. זהו קו אדום שאינו ניתן לחצייה, במידה וזה חוזר אחרי האזהרה שלך, פני לארגון תה"ל - הם מכירים מקרוב כל סוג של אלימות נגד נשים-02-673-0002 והם יכוונו אותך מה לעשות.
4. דאגה לרווחה האישית שלך: הקפידי לדאוג לעצמך, לפרוק תסכולים ולמצוא תמיכה חיצונית.

את על סף ייאוש, וזה מצב שמחייב שינוי. אי אפשר להמשיך לחיות במצוקה כזו. 
מה הצעד הראשון שהיית רוצה לעשות עבור עצמך?
מוזמנת לפנות אלי בכל שאלה נוספת. בהצלחה רבה!